תכונות

חיידקים השייכים לסוג זה הם קוקים (קצת מאורכים) גרם חיוביים, המסודרים בצורת שרשראות, מרביתם אינם ניידים, אנאארובים פקולטטיבים (למעט מספר מינים אנאארובים), oxidase ו-catalase שליליים. חלק ממיני ה-Streptococcus הם המוליטיים. הם יוצרים המוליזה חלקית, ירקרקה (alpha) או מלאה (beta). חלק מהמינים יוצרים קפסולה.

אנטיגנים וסיווג

הסיווגים הראשונים של חיידקי ה-Streptococcus נעשו בשנות ה-30. Sherman פרסם ב-1937 חלוקה אשר כללה את הקבוצות

1.    pyogenic ובה מרבית הזנים הפתוגניים

2.   viridans אשר יצרו המוליזה מסוג alpha (ירקרקה)

3.   lactic שכללה זנים שבודדו מחלב ומוצריו ויצרו בהם חומצת חלב

4.   enterococcus אשר בודדו ממערכת העיכול.

פחות או יותר במקביל, ב-1933, זיהה polysaccharide Lancefield בשם C substance אשר היה שונה בין מיני Streptococcus שונים. על פי אנטיגן זה חולקו החיידקים ל-6 קבוצות (A עד E ו-N) אשר תאמו במידה רבה את אלה של Sherman. נמצא כי האנטיגן נמצא בדופן התא של חלק מהקבוצות או בין הדופן לקרום התא בקבוצות אחרות. במשך השנים זוהו קבוצות נוספות (U ,T ,S ,R ,Q ,P ,O ,M ,L ,K ,H ,G ,F ו-V) ועדיין קיימים זנים שלא שובצו לאף קבוצה. כמוכן הסתבר שקיימים הבדלים ניכרים בתכונות של זנים שונים הכלולים באותה קבוצה כך שחלק מקבוצות Lancefield חולקו למינים. חלוקה זו מקובלת כיום. מרבית המינים הפתוגניים לבעלי חיים כלולים בקבוצות B ו-C של Lancefield. זיהומים חריפים בבני אדם נגרמים בעיקר ע"י חיידקי  Streptococcus מקבוצה A.

שיטה חלוקה נוספת, החדשה ביותר, מחלקת כ-30 מיני Streptococcus לקבוצות או צברים:

1. Pyogenic הכוללת את מרבית המינים הפתוגניים החשובים

2. Bovis

3. Salivarius

4. Mutans

5. Anginosus

6. Mitis

7. Sanguinus

המינים החשובים ברפואה וטרינרית הם (בסוגריים קבוצת Lancefield):

S. agalactiae )B(

S. dysgalactiae sbsp. dysgalactiae )C(

S. dysgalactiae sbsp. equisimilis )C(

S. equi subsp. equi (C(

S. equi subsp. zooepidemicus )C(

S. uberis (לא מסווג)

S. canis )G(

S. porcinus )E(

S. suis )D(

S. iniae (לא מסווג)

סביבת חיים

חיידקי ה-Streptococcus הם ספרופיטים של חלב ומוצרי חלב, כמו גם על פני הריריות ומערכת העיכול של חיות שונות, כולל בני אדם. חלק ממיני ה-Streptococcus התאימו את עצמם בצורה פחות או יותר הדוקה לפונדקאי אחד ולעתים לאבר אחד באותו פונדקאי. במקרים אחרים פוגעים חיידקים אלה במגוון פונדקאים. יכולת ההישרדות בסביבה של מרבית המינים, למעט אלה המאכלסים את מערכת העיכול, מוגבל וההדבקה היא לכן או אנדוגנית או ע"י מגע ישיר עם חיה נגועה.

גורמי אלימות

לחיידקי ה-Streptococcus מגוון גדול של גורמי אלימות אשר מופיעים בצרופים שונים במינים שונים. במרבית המקרים, נטרול מנגנון אחד אינו מבטל את אלימות החיידק כך שיש להניח כי המנגנונים השונים פועלים יחדיו:

1. קפסולה: מורכבת מ-hyaluronic acid בעלת פעילות אנטיפאגוציטארית. מבחינה אנטיגנית  לא ניתן להבדיל בין ה-hyaluronic acid של הפונדקאי לזה של החיידק כך שאין לה ערך מבחינה אימונוגנית.

2. חלבוני M בעלי מבנה חוטי עגונים בדופן החיידק. בעלי פעילות אנטיפאגוציטארית. קושרים את קצה ה- Fc של נוגדנים.

3. lipoteicoic acid. יתכן ולחומצות אלה תפקיד בהצמדת החיידקים לרקמות.

4. peptidoglycan בעל פעילות דומה לזו של endotoxin: חום, נמק בעור והרס כד"א.

5. streptolysin O הוא המוליזין רגיש לחמצן (דומה לאלו הנמצאים בחיידקי Listeria ו- Clostridium) אשר נקשר לכולסטרול בקרום התא ונקב אותו.

6. streptolysin S אף הוא המוליזין  אשר פוגע במגוון תאים, כולל ליאוקוציטים (נחשב כליאוקוצידין), כנראה ע"י יצירת נקב בקרום התא. אינו רגיש לחמצן ואינו נקשר לכולסטרול. חשוב בתסמונות הקשורות לפולשנות החיידק לרקמות כגון Necrotizing Fasciitis ("החיידק הטורף").

7. hyaluronidase המקל, ע"י הרס רקמת חיבור, על התפשטות החיידקים. מאפשר מחזור של hyaluronic acid שמשתחרר מהקפסולה של החיידק.

8. (fibrinolysin) streptokinase נקשר לפלסמינוגן והופך אותו לפלסמין. מפרק פיברין ומאפשר על התפשטות החיידק לרקמות.

9. streptodornase מפרק DNA. מוריד את צמיגות המוגלה ומקל על התפשטות החיידק.

10. אנזימים נוספים כגון nucleases, proteinases, neuraminidases  מיוצרים על ידי מינים שונים של Streptococcus בעיקר מקבוצה A.

11. CAMP factor או co-haemolysin הפוגע בחיות מעבדה אך משמעותו כגורם אלימות לא ברורה